מענקים לעובדים בגין שינוי מבנה בחברה - פיצוי הוני ולא פירותי 

ביהמ"ש המחוזי בחיפה, מפי כב' הש' סוקול, קבע בפסיקה תקדימית: מענקים המשולמים על ידי המדינה לעובדים בתמורה על וויתור זכותם להתנגד לשינוי מבני (פיצול או הפרטה) ולדרוש המשך העסקתם ע"י המדינה, הם תקבולים הוניים הנתונים למס רווחי הון, ואינם הכנסת עבודה הנתונה לשיעור מס שולי ומקימה גם חובת ניכוי במקור אצל המעביד. ככלל, פיצויים בגין פגיעה בהכנסה כלשהי או ויתור עליה יסווגו אצל המקבל לצורך מס, על פי טיבה של אותה הכנסה; ואצל עובדים -תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בהתאם לעילת תשלומו. אמנם תקבול בגין עבודה למען המעסיק הוא הכנסת עבודה. אולם תקבול או פיצוי עבור ויתור על זכות מוקנית כלשהי (מעבר לזכותו לקבלת שכר) או על פגיעה בזכות כזו, כדוגמת מענקי פרישה, אינו הכנסת עבודה אלא תקבול הוני. "זכות היתר הניהולית של המעסיק" מאפשרת לו לנהל עסקו כפי הבנתו ובכלל זה לבצע שינויים מבניים. אולם מנגד, הוכרה לעובד הזכות להתנגד לשינויים מבניים חוץ-ארגוניים (כמו הפרטה) והזכות להמשיך להיות מועסק על ידי המעסיק הקודם; אם זה אינו מוכן להמשיך להעסיקו, העובד זכאי לפיצויי פיטורים. אם העובד מסכים לשינוי המבני ומסכים להמשיך לעבוד אצל המעסיק החדש, הוא מוותר למעשה על זכותו לעבוד אצל מעסיקו הקודם ועל זכותו לפיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם. מענקי פיצול או מענקי הפרטה משולמים לעובד עבור ויתורו על זכות זו; הם דומים יותר למענקי פרישה מאשר לשכר עבודה, ואופיים הוני. ביהמ"ש לא היה משלים המלאכה לולא הכריע גם בשאלת יום הרכישה של הזכות שבשלה משולם המענק. למעשה, זו, לדעתנו, ההכרעה החשובה והפחות טריוויאלית בפסק הדין. ביהמ"ש אכן התלבט בשאלה פרשנית זו, אך קבע לבסוף כי יום רכישת הזכות שבשלה משולם מענק הפיצול או ההפרטה, הוא מועד ההחלטה על השינוי המבני, ולא מועד תחילת העסקתו של העובד. להכרעה זו משמעות ישירה ביחס לשיעורי המס שיחולו, והשלכותיה הכספיות ברורות. שכן ככל שההחלטה על השינוי המבני נתקבלה לאחר ינואר 2003 (זה המצב בפסק הדין), שיעור המס יהיה 20% בלבד. אם יום רכישת הזכות היה נקבע ליום תחילת ההעסקה (וכאמור, לא כך הוכרע), כל רווח ההון שנצבר עד לינואר 2003 היה נתון לשיעור המס השולי. רק החלק שנצבר לאחר מועד זה, היה נהנה משיעור מס של 20%.